בן ויקטוריה ודוד. נולד ביום ט"ז בניסן תש"ד (9.4.1944) במצרים. בשנת 1947, בהיותו בן שלוש, עלה עם הוריו ארצה והמשפחה השתקעה בתל-אביב. אחרי מלחמת העצמאות, כשנכבש אזור כפר-שלם, עברה המשפחה לגור בכפר וברוך התחיל ללמוד בבית-הספר המקומי היסודי "אלקלעי". הוא השלים שש כיתות ועבר ללמוד מכונאות-רכב בבית-ספר מקצועי. כנער היה פעיל במועדון גדנ"ע בשכונת מגוריו. הוא התחיל לעבוד כעוזר-מכונאי במוסך "דן" בתל-אביב.

ביוני 1963 התגייס לצה"ל. הוא עבר אימוני טירונות ושירת כנהג בחיל-האוויר. אחרי שהשתחרר משירותו הסדיר חזר לעבוד כמכונאי וכנהג-אוטובוס. הוא המשיך לשרת בצה"ל במילואים, ולחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום-הכיפורים. עבר קורסים מתקדמים במקצועו ובינואר 1974 הועלה לדרגת רב"ט.

במלחמת שלום הגליל סופח כנהג לחיל-הרגלים. הוא הוביל ציוד צבאי מבסיס היחידה בגליל לשלוחה באזור הזהרני. ביום ח' באייר תשמ"ג (21.4.1983) הוביל ציוד ליחידה בלבנון מכיוון ראש-הנקרה לזהרני. כשעבר ליד ראשדיה, נפתחה עליו אש ממארב מחבלים. ברוך נפגע בראשו ונהרג במקום. בן 39 היה במותו.

הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחולון. השאיר אחריו רעיה - תמר, שלוש בנות, שני בנים, הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות.

שר הבטחון משה ארנס כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "רב-טוראי ברוך וייצמן נתן את חייו למען מולדתו. הוא היה חייל מצוין ואהוב על כל מי שהכירו".

מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: 16" ימים שירת ברוך ביחידה של חיל-הרגלים, ובתקופה זו הצטיין כאדם צנוע, שקט, נעים הליכות, מוכן לעזור. הוא התחבב על החיילים ונוצר קשר של ידידות עמו".